תיקון ושיחזור תמונות זה מסע לתוך ההיסטוריה והלב האנושי.
שחזור תמונות ישנות הוא לא רק מקצוע, אלא מסע לתוך ההיסטוריה והלב האנושי. זכיתי לעסוק בעבודה שמרגשת אותי. לקבל תמונות פגומות, כאלו שנראות כאבודות, ולהחזיר להן את החיים. התמונות האלו מספרות סיפורים, וכשאני עובד עליהן, אני לא רק מתקן צבעים, קרעים, שריטות או מעלים כתמים – אני מחבר מחדש זיכרונות שאבדו. הנה כמה דברים שלמדתי לאורך הדרך.
המשמעות של תמונה אחת
הגיע אליי לקוחה מבוגרת מאוד עם תמונה דהויה ובה נראים דמויות של אמא ואבא צעירים כשהאמא מחזיקה בידה תינוקת. התמונה צולמה בשחור לבן והייתה כל כך פגומה, שלא ניתן היה כמעט לזהות את הדמויות. היא סיפרה לי שהתינוקת שבתמונה זו היא עם הוריה ושבגיל צעיר היא הופרדה מהוריה שלא ראתה אותם שוב מאז וזה הזיכרון היחיד שנותר לה ממשפחתה. העבודה על התמונה הייתה מאתגרת, בסופה הדפסתי את התוצאה על קנבס מתוח על מסגרת עץ בפורמט גדול. כשהלקוחה הגיעה והביטה בתמונה, ראיתי אותה בוכה מרוב התרגשות. הוא אמרה לי, "החזרת לי את הזכרון מאמא ואבא." באותו רגע הבנתי את הכוח של העבודה שלי. היא מחברת אנשים לעברם ומעוררת זכרונות אבודים.
כמו הסיפור הזה ישנם עוד הרבה מאוד סיפורים של תמונות ששחזרתי. אני מוצא סיפוק גדול בעבודתי כשאני מרגיש שהצלחתי לרגש מישהו ולהחיות אצלו געגוע לאנשים, רגעים או זכרונות יקרים.
הטכנולוגיה היא רק כלי. הלב עושה את ההבדל
עם השנים, הטכנולוגיה השתנתה בצורה מדהימה. מהימים שבהם השתמשתי בטכניקות ריטוש עם מכחולים, צבעים, מכחול אוויר ועוד, ועד ימים אלו בהם אני משתמש בתוכנות מתקדמות שמבוססות על בינה מלאכותית ועוד. אבל אם יש דבר שלמדתי, זה שהטכנולוגיה והטכניקה הם רק כלים. התוצאה הטובה ביותר מגיעה כשמשלבים את היכולת הטכנית עם הבנה והזדהות של משמעות התמונה לבעליה. אם זה זיכרון משפחתי? רגע של אהבה? או אפילו צורך בהנצחת אובדן? כשמבינים את המשמעות, העבודה הופכת ליצירת אמנות אישית והתוצאה טובה ומרגשת.
כל תמונה היא שער לסיפור
כשאני עובד על תמונה פגומה, אני תמיד תוהה מה היא יכולה לספר. יש לי את הסיפור הבסיסי אותו הלקוח סיפר וכשאני עובד על ריטוש התמונה הדמיון ממשיך את הסיפור. תמונת ילד מתקופת השואה הופכת לסיפור על הישרדות וגבורה עילאית ותמונת אשה יושבת באופונוע עם סירה הופך אצלי לסיפור רומנטי של הרפתקאה. זה הכיף הגדול של העבודה שלי בתיקון תמונה היסטורית שכזו. האם זה היה הרגע שבו משפחה התקבצה יחד? האם זה היה חיוך אחרון של אדם אהוב? יש משהו עוצמתי בלנסות להחזיר לתמונה את הנשמה שלה. אני מרגיש כמו בלש שמנסה לחשוף את הסיפור החבוי בין הפגמים.
המפגש עם האנשים מאחורי התמונות
מעבר לתמונות עצמן, האנשים שמביאים אותן הם מה שהופך את העבודה למיוחדת. פגשתי משפחות שסיפרו לי על סבא שהיה גיבור מלחמה, זוגות שסיפרו על חתונות שהתרחשו בנסיבות בלתי רגילות, ואפילו אנשים שמצאו תמונה ישנה שלהם עצמם בילדותם, אבל כמעט לא זכרו אותה. כל סיפור כזה מעשיר אותי, ולא פעם אני מוצא את עצמי מתרגש יחד איתם ומרגיש את חווית סיפור התמונה כאילו אני חלק מהסיפור.
החשיבות של שימור רגעים וזיכרונות
לאורך השנים, הבנתי עד כמה זיכרונות הם דבר שברירי. תמונות ישנות דוהות, נקרעות או נעלמות, אבל הערך שלהן לא נעלם לעולם. העבודה שלי היא לא רק להציל את התמונה עצמה ובכך להנציח את הסיפור שהתמונה מספרת, אלא גם להחזיר למשפחות רגעים שהם חשבו שאבדו לנצח. געגועים, רגעים, מקומות וזכרונות זה אולי החלק המספק ביותר. הידיעה שהעבודה שלי מחזירה לחיים משהו שלא יסולא בפז.
לסיום: תמונה אחת יכולה לשנות הכל
כיום, אחרי שנים רבות בעבודה זו, אני יכול לומר שכל תמונה שאני עובד עליה מותירה בי חותם. אני גאה להיות חלק מהמסע הזה של שימור הזיכרונות והסיפורים שמאחורי התמונות, ותמיד שמח לקבל אתגרים של תמונה שנראית חסרת סיכוי ולהפוך אותה למשהו שהמשפחה יכולה שוב להתרגש ממנה.
אם גם לכם יש תמונה שמסתתרת אי שם, כזו שכמעט שכחתם ממנה או שנראה שאי אפשר להציל אותה, אני כאן לומר לכם, תמיד יש סיכוי. לפעמים, החייאת געגוע או זיכרון אחד קטן יכול להוסיף הרבה לסיפור החיים שלכם.
